לא פעם קורה שאדם בעל זכויות בנכס נקלע לחובות, ונושיו רוצים לממש את הנכס כדי להיפרע ממנו. עם זאת, במרבית המקרים , וגם כאשר הנכס רשום על שני בני הזוג, עדיף יהיה לאותו בעל זכויות בנכס מקרקעין לקבל משכנתא כנגד הנכס, ולפרוע את החובות באמצעות הבראה פיננסית .
רוב הפעמים, הסיפור הוא אותו סיפור: אדם לוקח הלוואה לצורך הקמת עסק. כמו שקורה כל כך הרבה פעמים, העסק לא מצליח כצפוי, ואותו יזם עסקי נותר עם חובות גדולים מדי מכפי שהוא יכול להחזיר. לא אחת קורה שנושיו של אותו יזם מבקשים להיפרע מכל הזכויות הכלכליות שיש לו . לרבות נכס מקרקעין שבבעלותו. דא עקא מבחינתם של הנושים , הנכס הזה נמצא בבעלות משותפת של החייב עם בן או בת הזוג שלו. הנושים רוצים לממש את חלקו של החייב בנכס, אולם הבעלות המשותפת יוצרת קושי מבחינתם .
מה יכול החייב לעשות? בטרם נסביר זאת, נציג את הקושי העומד בפני הנושים .
שותפות בזכויות, ושותפות בחובות?
חוק יחסי ממון בין בני זוג יוצר הפרדה נכסית בין שני בני זוג נשואים. רוצה לומר, כל עוד לא קורה אירוע של חלוקה (מוות או גירושין למשל), כל אחד מבני הזוג הוא מעיין אינדיבידואל ביחס לעצמו בכל הנוגע לזכויותיו הקנייניות. הזכויות הרשומות על שמו שייכות לו בלבד (למשל בית, אוטו, קרן כספית וכדומה), ולא נוצר שיתוף אוטומטי בזכויות אלו עם בת הזוג. לא אחת קורה למשל שאחד מבני הזוג מגיע לקשר הנישואים עם דירה שהייתה בבעלותו לפני הנישואים, ובעת הפרידה, אותה דירה נשארת בבעלותו, בהיותה נכס שהוא חיצוני לקשר הנישואים (יש לציין כי לא מדובר בקביעה חד משמעית, ויתכן שבן הזוג השני יטען שלמרות שמדובר בנכס חיצוני נוצרה בו כוונת שיתוף, ונוצרו לו זכויות בנכס. אגב, גם הנושים יכולים לטעון כך, והדבר מסבך את העניינים במיוחד) .
הוא הדין לגבי חובות: חובות שצבר בן הזוג, הם בעיקרון באחריותו האישית והם אינם חלים על בת הזוג שלו באופן אוטומטי. עם זאת, כאשר בני הזוג מחזיקים בנכס במשותף, משמע לכל אחד יש זכויות במחצית מן הנכס, אבל אחד מבני הזוג נמצא בחובות, תיאורטית יכולים לטעון הנושים שלכל הפחות, מגיע להם את החלק בנכס של בן הזוג שנמצא בחובות. במצב כזה, כביכול רשאים הנושים לדרוש פירוק שותפות בנכס, ולקנות את חלקה של בת הזוג בנכס, או לחילופין, לדרוש ממנה לקנות את החלק של בעלה בנכס.
עם זאת, ככל שמדובר בדירת המגורים של בני הזוג, עומדת לרשות החייבים טענה טובה: חוק חדלות פירעון קובע כי אין לאשר מימוש של דירת מגורים של חייבים לצורך פירעון חוב, אלא אם לחייב לבני משפחתו סידור סביר למגורים באזור מגוריהם ושמתאים לצרכיהם. סעיף זה בחוק חדלות פירעון (וסעיף דומה בחוק ההוצאה לפועל) , מקשה על נושים להיפרע מחייבים המחזיקים במחצית מזכויות בנכס שהוא דירת מגורים , כי בעצם אין להם אמצעי מיקוח אגרסיבי כנגד החייב ומשפחתו .
מה יעשה חייב כאשר יש לו מחצית בנכס הרשום על שני בני הזוג?
בסופו של דבר, הכל תלוי ביחס החוב של החייב מול נכסיו הכלכליים. אם החובות שלו הם הרבה יותר גדולים מנכסיו, אז נראה שאין ברירה ועליו ללכת במסלול של חדלות פירעון. עם זאת, ייתכן והחייב יכול להשתמש בנכס שלו לצורך קבלת הפטר: במקום לפרוס את תשלום החוב לאורך שנים, יכול לקבל החייב הלוואה לפושטי רגל על בסיס הנכס שלו, וכך לקבל את ההפטר במהרה.
מנגד, ובעיקר במצבים בהם היחס בין החובות לבין זכויותיו הכלכליות של החייב אינו רחוק מאוד, יכול להשתמש החייב בנכס שלו כדי לקבל הלוואה לסגירת חובותיו . במצב כזה, מנצל החייב את כוח המיקוח שיש במצב המיוחד שלו (נכס בבעלות משותפת המשמש למגורים) , כדי להגדיל את כוח המיקוח שלו: הנושים אומרים לעצמם שאם יגיעו עם החייב להסדר, הם יוכלו בסיכומם של דברים לקבל יותר כסף בכיס, מאשר להתעקש על חדלות פירעון. במצב כזה, ניתן להגיע להסדר עם הנושים , על ידי קבלת הלוואה כנגד נכס הרשום על שני בני הזוג, עם פריסה נוחה ושימוש בנכס כעירבון .
